<h1>ראבי"ה סימן אלף פ"ה</h1>
<h2>דף יט.</h2>
שחיטה מן הצואר וגמרינן לה מקראי בפרק השוחט (כ"ז ע"א—ע"ב). השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה, השוחט מן העורף שהחזיר סימנין אחורי העורף שחיטתו כשירה אבל לא החזיר [סימנין אחורי העורף] פסולה מפני שהוא מחליד כרב הונא (כ' ע"ב). ומקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה ובלבד כמו שהיא עומדת ורועה כדרכה, ובלבד שלא תיאנס עצמה דעלתה בתיקו, ושלא יאנסוה אחרים להוציא הקנה לחוץ. ובוושט מקום שחיטה מתרביץ הוושט שהוא מבלעתא, פחות משעורה אורך ועדיף מחיטה. ולמטה עד מקום שישעיר. ואם שחט חוץ מן המקומות הללו שחיטתו פסולה לדברי המפרש יונה א"ר זירא מבלעתא שיונה שם חכם וכן משמע נמי בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו ע"א) שיונה שם חכם ותלמיד ר' זירא היה, ופליג ארב [נחמן] דאמר למעלה עד כדי תפיסת יד. וי"מ יונה ממש בן עוף, ולא פליג אדרב [נחמן] וכן בכל עוף לפי אומד הדעת. ולמטה (בעוף) [בשור] עד טפח בוושט סמוך לכרס.
<h2>דף כ:</h2>
ועור אינו מעכב בשחיטה וגם אינו בשחיטה ואפילו לכתחילה. אבל מיעוט בתרא דסימנין אינו מעכב בשחיטה אבל ישנו בשחיטה. ואע"ג דהך דאמרינן בהלכה דהשוחט מן העורף ועור אינו בשחיטה מיירי בתר דשחט הסימנין דומיא דהבדלת עולת העוף דמייתי עלה, הוא הדין דבתחילתו אינו בשחיטה אם קדם והפשיטו כניהוג הגוים ושוב שחט. אך ראוי להתרחק מן הדבר הזה משום [איסור] צער בעלי חיים.
<h2>דף כז.</h2>
שחיטה מן הצואר וגמרינן לה מקראי בפרק השוחט (כ"ז ע"א—ע"ב). השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה, השוחט מן העורף שהחזיר סימנין אחורי העורף שחיטתו כשירה אבל לא החזיר [סימנין אחורי העורף] פסולה מפני שהוא מחליד כרב הונא (כ' ע"ב). ומקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה ובלבד כמו שהיא עומדת ורועה כדרכה, ובלבד שלא תיאנס עצמה דעלתה בתיקו, ושלא יאנסוה אחרים להוציא הקנה לחוץ. ובוושט מקום שחיטה מתרביץ הוושט שהוא מבלעתא, פחות משעורה אורך ועדיף מחיטה. ולמטה עד מקום שישעיר. ואם שחט חוץ מן המקומות הללו שחיטתו פסולה לדברי המפרש יונה א"ר זירא מבלעתא שיונה שם חכם וכן משמע נמי בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו ע"א) שיונה שם חכם ותלמיד ר' זירא היה, ופליג ארב [נחמן] דאמר למעלה עד כדי תפיסת יד. וי"מ יונה ממש בן עוף, ולא פליג אדרב [נחמן] וכן בכל עוף לפי אומד הדעת. ולמטה (בעוף) [בשור] עד טפח בוושט סמוך לכרס.
<h2>דף מג:</h2>
שחיטה מן הצואר וגמרינן לה מקראי בפרק השוחט (כ"ז ע"א—ע"ב). השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה, השוחט מן העורף שהחזיר סימנין אחורי העורף שחיטתו כשירה אבל לא החזיר [סימנין אחורי העורף] פסולה מפני שהוא מחליד כרב הונא (כ' ע"ב). ומקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה ובלבד כמו שהיא עומדת ורועה כדרכה, ובלבד שלא תיאנס עצמה דעלתה בתיקו, ושלא יאנסוה אחרים להוציא הקנה לחוץ. ובוושט מקום שחיטה מתרביץ הוושט שהוא מבלעתא, פחות משעורה אורך ועדיף מחיטה. ולמטה עד מקום שישעיר. ואם שחט חוץ מן המקומות הללו שחיטתו פסולה לדברי המפרש יונה א"ר זירא מבלעתא שיונה שם חכם וכן משמע נמי בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ו ע"א) שיונה שם חכם ותלמיד ר' זירא היה, ופליג ארב [נחמן] דאמר למעלה עד כדי תפיסת יד. וי"מ יונה ממש בן עוף, ולא פליג אדרב [נחמן] וכן בכל עוף לפי אומד הדעת. ולמטה (בעוף) [בשור] עד טפח בוושט סמוך לכרס.
